<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף נב:</h2>
על אפטרופא שמינוהו קרוביו של מת להוציא חובותיו של מת, והיורשין טוענין עליו, טענ' שמא לא החזרת, והחובות תלויין בספק, כי אבי היתומים לא היה כותב הקפותיו. לפי מיעוט דעתי, כיון דקיימ' לן כאבא שאול דאמ' מינהו ב"ד ישבע, מפ' בגמ' [גיטין נ"ב ע"ב] בההי' הנאה דנפיק עליה קלא דאיניש מהימנא הוא לא אתי לאימנועי, דוק' היכ' דסמכי עליה בי דינא לא אתי לאימנועי, אבל מי שמינוהו אפטרופ' זולתי ב"ד, לא עדיף ממינוהו אבי יתומים, דלא ישבע, משום דאתי לאימנועי. ולשון ירושלמי הפוך, דגר' בדאבא שאול, מינוהו ב"ד לא ישבע מפני שדרכו לבחן, פ' לברר אדם נאמן וכשר, ולאו כל כמינייהו לחשדו ולהשביעו, אבל מינוהו אבי היתומים ישבע מפני [שהוא] כנושא שכר, והיינו כדתני רב תחליפ', וכן שנוייה בתוספ' דבב' בתרא פ"ח. מיהו שמואל דפסק הלכת' כאבא שאול אמתני' קאי, ופלוגתי' דאבא שאול ורבנן בטענת בריא, אבל בטענת שמא לא איירו. והני דנשבעי' שלא בטענה, האפוטרופא והאריסי' [שבועות מ"ה ע"א] מיירי בבעל הבית שמינה אפוטרופא על נכסיו ויכול להשביעו בטענת שמא, דאם אתי לאימנועי יעסק הוא בעצמו, אבל יתומים דחיישי' דילמא אתי לאימנועי, לא משבעינן ליה. ועוד מה שנשבע אפיטרופא שלא בטענה, טעמ' משום דמורה היתירא דומיא דאריסין, דאריס מודה לו בקרקע, ועל הפירות חושדין אותו, גם אפיטרופא מודה לו על הקרן, אלא אם חושדין אותו, דוק' על הריווח מורי היתירא, אבל על (הריוח) [הקרן] לא נחשדו, וכ"ש בנדון שלפנינו אין לך משיב אבידה גדול מזה.
